The short life of Anne Frank

חייה הקצרים של אנה פרנק

בזמן מלחמת עולם השנייה אנה פרנק היהודייה מסתתרת מהנאצים. אחרי שנתיים מגלים אותה במחבואה. היא מתה במחנה הריכוז ברגן-בלזן בשנת 1945.

צפה כאן בוידאו

שנותיה הראשונות של אנה

אנה פרנק נולדה בעיר הגרמנית פרנקפורט אם מיין, ב-12 ביוני 1929. אחותה של אנה, מרגוט, מבוגרת ממנה בכשלוש שנים. המצב בגרמניה גרוע: מעט מקומות עבודה ועוני רב. באותה תקופה, זוכים אדולף היטלר ומפלגתו ליותר ויותר אוהדים. היטלר שונא את היהודים ומאשים אותם בכל הבעיות שישנן במדינה. הוא מנצל את הרגשות האנטישמיות הקיימות בגרמניה.
בגלל השנאה ליהודים והמצב הכלכלי הקשה מחליטים אדית ואוטו פרנק, הוריה של אנה, לעבור לגור באמסטרדם. שם מקים אוטו חברה לסחר בפקטין: חומר מסמיך להכנת ריבה.

גרמניה הנאצית פולשת להולנד

עד מהרה מרגישה אנה בבית בהולנד. היא לומדת את השפה, מוצאת חברות והולכת לבית ספר הולנדי ליד בית מגוריה. אביה עובד קשה בעסק שלו, אך לא קל להתפרנס. אוטו מנסה להקים עסק באנגליה, אבל לא מצליח. בסופו של דבר הוא מוצא פתרון במכירת תבלינים ומלחים, בנוסף לפקטין.

ב-1 בספטמבר 1939, כאשר אנה בת 10, פולשת גרמניה הנאצית לפולין: מלחמת העולם השנייה מתחיל. לאחר זמן מה, ב-10 במאי 1940, פולשים הנאצים להולנד.הצבא ההולנדי נכנע אחרי חמישה ימים. עם הזמן, מיישמים הכובשים יותר ויותר חוקים וגזרות שמקשים על חייהם של היהודים. פארקים, בתי קלנוע, חנויות ומקומות אחרים הופכים לאזורים אסורים ליהודים. מספר המקומות שאנה יכולה לבקר בהם מצומצם. אביה מאבד את החברה שלו, כיוון שאסור ליהודים להיות בעלי עסק. כל הילדים היהודים, כולל אנה, צריכים ללכת לבית ספר יהודי מיוחד.

אנה נאלצת להיכנס למחבוא בבית האחורי 

הנאצים מוסיפים כל פעם עוד ועוד קשיים. יהודים צריכים לענוד מגן דוד על בגדיהם וישנן שמועות שכל היהודים צריכים לעזוב את הולנד. כשב-5 ביולי 1942 מקבלת מרגוט הוראה להתייצב לעבודה בגרמניה הנאצית, הוריה חושדים. הם מטילים ספק בכך שמדובר בעבודה ומחליטים למחרת להיכנס למחבוא ולהסתתר כדי להימלט מרדיפה.

מהאביב בשנת 1942, מארגן אביה של אנה מקום מחבוא בבית האחורי של העסק שלו בפרינסנחראכט 263. שותפיו לעבודה לשעבר עוזרים לו.
זמן קצר לאחר מכך, מצטרפים ארבעה אנשים נוספים למחבוא בבית האחורי. מאד צפוף במקום המסתור, אנה צריכה להיות בשקט והרבה פעמים היא מאד פוחדת.

אנה כותבת את יומניה

ליום הולדתה ה-13, לפני שהיא נכנסת למחבוא, מקבלת אנה יומן במתנה. בשנתיים שהיא במחבוא כותבת אנה על אירועים בבית האחורי וגם על מחשבותיה ורגשותיה. בנוסף לכך, היא כותבת סיפורים קצרים, מתחילה לכתוב רומן ומעתיקה קטעים מספרים שהיא קוראת ל"ספר המשפטים היפים" שלה. הכתיבה עוזרת לה להעביר את הימים.

כששר החינוך של ממשלת הולנד בגולה באנגליה מבקש ברדיו אורניה לשמור יומני מלחמה ומסמכים, מחליטה אנה לערוך את יומניה הבודדים לסיפור אחד שלם בשם "הבית האחורי".

מגלים את מקום המחבוא

אנה מתחילה לכתוב את יומנה מחדש אך בטרם שהיא מסיימת, מגלים שוטרים את מקום המחבוא ועוצרים אותה ואת דיירי המחבוא האחרים ב-4 באוגוסט 1944. המשטרה עוצרת גם שני עוזרים. עד עצם היום הזה לא ברור מה גרם לפשיטת המשטרה.

למרות הפשיטה, חלק מכתבי העט של אנה נשמרים: שני עוזרים אחרים מצילים את הדפים לפני שהבית האחורי מרוקן בפקודת הנאצים.

אנה מועברת לאושוויץ

דרך מטה הסיחרהייטסדינסט, שרות הביטחון הגרמני, הכלא באמסטרדם ומחנה המעבר ווסטרבורק, הנאצים מעבירים את דיירי המחבוא למחנה הריכוז וההשמדה אושוויץ-בירקנאו. הנסיעה ברכבת נמשכת שלושה ימים, ואנה ועוד כאלף איש נדחסים יחד בקרונות בקר. אין מספיק מזון ומים, ויש רק דלי קטן המשמש כשירותים.

עם הגעתם לאושוויץ, בודקים רופאים נאצים מי כן ומי לא מסוגל לעבוד עבודת כפייה. כ-350 איש מהקבוצה של אנה נרצחים מיד אחרי הסלקציה בתאי הגז. אנה, אחותה ואימן נשלחות למחנה העבודה לנשים. אוטו מועבר למחנה לגברים.

אנה מתה בברגן-בלזן

בתחילת נובמבר 1944 שוב מעלים את אנה על טרנספורט והיא ואחותה מועברות למחנה הריכוז ברגן-בלזן. הוריה נשארים באושוויץ. גם בברגן-בלזן התנאים נוראים: כמעט ואין אוכל, קר מאד ואנה ואחותה חולות במחלת הטיפוס. בפברואר 1945 מתות שתיהן כתוצאה מהמחלה, ראשית מרגוט ומעט לאחר מכן גם אנה.

מכל דיירי המחבוא בבית האחורי רק אוטו, אביה של אנה, שורד את המלחמה. הרוסים משחררים אותו מאושוויץ ובדרכו הארוכה בחזרה להולנד נודע לו שאשתו אדית נפתרה.
בהולנד נודע לו שגם אנה ומרגוט אינן עוד בחיים.

יומנה של אנה מתפרסם בכל העולם

דפי יומנה של אנה שנשמרו מרגשים את אוטו. הוא קורא שאנה רצתה להיות סופרת או עיתונאית ושחלמה להוציא לאור את סיפוריה על החיים בבית האחורי. חברים משכנעים את אוטו להוציא לאור את היומן וב-25 ביוני 1947 יוצא לאור "הבית האחורי" בהוצאה של 3000 עותקים.

וזה לא הכל: הספר מתורגם לכ-70 שפות, מועלה מחזה תיאטרון ומצולם גם סרט. בכל העולם מכירים אנשים את סיפורה של אנה ובשנת 1960 הופך מקום המחבוא למוזיאון: בית אנה פרנק. עד מותו ב-1980, נשאר אוטו מעורב מאד בקרן אנה פרנק ובמוזיאון: הוא מקווה שקוראי היומן יהיו מודעים לסכנות האפלייה, הגזענות והאנטישמיות.